Camparing the Israeli Right to Nazis

I usually don't mind what is said in op-ed pages. I understand that basically everyone is entitled to their opinion. But, when I read something as outragious as the piece in YNET, I can't help but wonder if such people truly should have a right to speak? Furthermore, what in the world were the editors that allow this stuff to be printed thinking?

By camparing the Israeli Right to Nazis, the author (and editors) have not only shown their utter ignorance of the issue, but their blantant disregard for the truth!

It almost sounds like Nazi propaganda! If I may quote a (real) Nazi, Joseph Goebbels...

“If you tell a lie big enough and keep repeating it, people will eventually come to believe it. The lie can be maintained only for such time as the State can shield the people from the political, economic and/or military consequences of the lie. It thus becomes vitally important for the State to use all of its powers to repress dissent, for the truth is the mortal enemy of the lie, and thus by extension, the truth is the greatest enemy of the State.”


I am including the full text of the article here in Hebrew. I apologize that I don't have the time or patience to translate:

11:54 , 22.07.07




לעצום את עין ימין

כמו רפובליקת ויימאר בשעתה, גם מדינת ישראל מעלימה עין מפשעי הימין. את התוצאה כולנו זוכרים
גלעד נתן

אחת התופעות שאפיינו את רפובליקת ויימאר הייתה ה"עין העצומה לימין" של המערכת המשפטית. בשעה שרוב מעשי הרצח הפוליטיים ורוב מעשי החתירה תחת יסודותיה של הרפובליקה היו מימין, נידונו אנשי הימין בסלחנות יתרה בידי בתי המשפט ובעבירות של רצח ובגידה קיבלו עונשים קלים בשעה שאנשי שמאל שנידונו על עבירות דומות נידונו לעונשים כבדים.


המערכת המשפטית של רפובליקת ויימאר הורכבה משופטים שהיו ברובם מחוגי הימין הלאומני בהשתייכותם המעמדית ובתפיסתם הפוליטית. אחוזי פחד מ"ההמון המרכסיסטי" והכוח שניתן לו בדמוקרטיה הצעירה העדיפו השופטים לגלות סלחנות כלפי מי שפשעו נגד המדינה מנימוקים פטריוטיים ומתוך אהבת המולדת. כך היה במקרה המפורסם ביותר בעת משפטו של פלוני אדולף היטלר על חלקו בהפיכת הנפל של התנועה הנאציונל-סוציאליסטית במינכן בשנת 1923.


אם היו שופטיו של היטלר מתייחסים בחומרה הראויה לעובדה שהמנהיג הצעיר של מפלגת הימין הקיצוני ביצע פשע של בגידה נגד המדינה יתכן והיו דנים אותו ליותר מארבע שנות כלא שהסתיימו לאחר שישה חודשים בחנינה. בשעה שמנהיגי שמאל רדיקליים נרצחו בידי הצבא או נכלאו לשנים ארוכות על עבירות דומות היטלר וחבר מרעיו זכו לסימפטיה.


שר התרבות היהודי של ממשלת הסובייטים הבאוורית, גוסטב לנדאאור נרצח בידי חיילים כעונש על השתתפותו בהפיכה משמאל, מנהיגת ברית ספרטקוס הקומוניסטית היהודיה רוזה לוכסמבורג נרצחה יחד עם שותפה להנהגת השמאל הקיצוני בברלין קרל ליבקנעכט על פחות מכך. לעומתם מנהיגי הימין כהיטלר ולודנדורף ננזפו בעדינות, נענשו ברכות וחזרו לפוליטיקה במהירות .


ההבנה שגילו השופטים והפוליטיקאים של המרכז והימין הגרמני כלפי פשעי האהבה הפטריוטית הנכזבת של הימין הקיצוני, תרמה במידה רבה לעצם קיומו ולעלייתם של הנאציונל-סוציאליסטים לשלטון. בשעה שכלפי השמאל הקיצוני נהגה המדינה ביד ברזל נהנה הימין הקיצוני מחסותם של הצבא והאליטות ומהבנה מצד המערכת המשפטית והפוליטית. הסלחנות והרכות שהפגינו מערכות השלטון והמשפט כלפי פורעי החוק מהימין לא הביא להתמתנותם או להכרתם ברפובליקה אלא להיפך היא נתפסה כחולשה ותרמה במישרין להתגברות האלימות של הימין הקיצוני בגרמניה כנגד יהודים, קומוניסטים, וסוציאל-דמוקרטים.



במדינת היהודים

כאשר יוצא ראש ממשלת ישראל בגיבוי פוליטיקאים מהימין ועד השמאל-מרכז בקריאה למחיקת האישומים הקלים של אנשי הימין מתקופת ההתנתקות, חוזרת על עצמה עצימת עין ימינה. כשם שבחוסמי הכבישים היהודים הימנים לא ירו בעת שחסמו את הכבישים כפי שירו בערבים חוסמי כבישים, כעת לא יעמידו אותם לדין. הימין הישראלי נהנה כבר שנים מהזכות לירוק על חיילים ושוטרים בהפגנות בלי לזכות ולו במקצת מהתגובה האלימה השמורה למפגיני שמאל כדוגמת מפגיני בילעין. כעת לעין העצומה בשתיקה של הצבא, המשטרה, המערכת המשפטית והמערכת הפוליטית ניתנת גושפנקה פומבית.


במדינה ששולחת שוטרים חמושים באלות רכובים על סוסים להפגנות סטודנטים, במדינה שמפזרת בכדורי גומי וגז מדמיע כל התכנסות של האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים ללא צורך בצידוק או נימוק, רגילים נערי הגבעות לעשות ככל העולה על רוחם. מדינת ישראל עוצמת כבר שנים את עין ימין ומאפשרת לתושבי מאחזים לא חוקיים לעקור מטעי זיתים ולהתעלל באוכלוסייה חסרת זכויות אזרח. היא מאפשרת למפגיני הימין לירוק בהפגנות בפניהם של שוטרים בלי לחטוף מכות או להיעצר ולהישפט על העלבת עובדי ציבור.


קריאתו של ראש ממשלת ישראל מצביעה על היכולת המופלאה של פוליטיקאים לחזור על שגיאות היסטוריות בשביל הישג רגעי. כמו הקנצלר השמרן פון פאפן שהעניק חנינה לחמישה נאצים שהרגו פועל קומוניסט ערב עליית הנאצים לשלטון מתוך תקווה נכזבת שיצליח לאלף את הנאצים אם רק יזכה באהדתם, כך גם אולמרט ושאר הפוליטיקאים המכובדים של המרכז הפוליטי עלולים לגלות כי המחיר של השלמה עם הקיצוניות מימין הוא עלייתה לשלטון.


גלעד נתן הוא דוקטורנט בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3428265,00.html